למה רוב מחממי האמבטיה נהרסים (ואיך תיקנו את זה)
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים הרבים, הנוזלים שנשפכים בטעות מהמקלחת, ושינויי הטמפרטורה הדרמטיים, המקום הזה הופך למעין חדר עינויים עבור הרכיבים החשמליים של המחמם.
רוב מחממי האינפרא-אדום פשוט לא מסוגלים לעמוד בתנאים האלה. הלחות חודרת לתוך המארז או נשארת על צינור הקוורץ, ועד מהרה המחמם נהרס.
המאבק נגד הערפל
הערפל אינו רק בעיה של חוסר יכולת לראות את ההשתקפות שלך במראה – זו בעיה של חום. כאשר נוצרת קירור על הלהב, החום לא מתפשט באופן שווה. נוצרים “נקודות חם” על הזכוכית. אם זה קורה שוב ושוב, הזכוכית נשברת או החוט של המחמם נשבר. כדי למנוע זאת, השתמשנו במארז מאוטם שמרחיק את האדים מהרכיבים החשמליים. כך הרכיבים נשארים יבשים, והחום נשאר יציב – כך שהמחמם יכול לעבוד כראוי.
מניעת חדירת מים
מים וחשמל במתח גבוה? שילוב גרוע מאוד. אנחנו לא לוקחים סיכונים. אנחנו משתמשים בחומרי אטימה חזקים שמונעים את חדירת המים. חשוב לוודא ששום טיפה מהמקלחת לא תגיע לחוטים החשמליים.
שמנו לב במיוחד למקום בו הכבל נכנס למארז – זו נקודת החולשה. אם האטימה נהרסת, כל המכשיר נהרס. לכן, דאגנו שהאטימה תהיה חזקה.
הבעיה הקשה: האוורור
אתם עשויים לחשוב “פשוט תאטמו הכל!” אבל יש בעיה – אם מאטמים את המחמם יותר מדי, הוא לא יוכל לנשום, והוא ייהרס מבפנים. זו בעיה של איזון. היינו צריכים למצוא את המיקום הנכון לפתחי האוורור, כך שהמכשיר יהיה מוגן מפני נוזלים, אך עדיין יהיה לו מספיק אוויר כדי שהחום לא יעלה יותר מדי.
בנינו את המחממים האלה כך שיוכלו לעמוד בתנאים הקשים. בסופו של דבר, רוצים רק אמבטיה חמה – ולא מחמם חדש בכל חורף בגלל קורוזיה.